בשבועיים הראשונים שאחרי טבח ה־7.10 כוחות הכיבוש הטילו עוצר מלא על חלקים נרחבים בעיר חברון, וסגרו אלפי תושבים ותושבות בבתיהם ללא יכולת להגיע לעבודה או ללימודים, או אפילו להצטייד במזון, כשחלק מהמשפחות התמודדו גם עם מחסור חמור במים. רק בתום שבועיים של מעצר בית בפועל החל הצבא לאפשר למשפחות הנצורות לצאת מהבתים לזמנים קצובים, אך רק לשעה אחת בבוקר ושעה אחת בערב ותחת בידוק ופיקוח כבדים. בחווארה התושבים ברחוב הראשי נאלצו לקבל אישור מהצבא הישראלי אפילו על משימות יומיומיות כמו זריקת זבל, ובערים אחרות בגדה, ביניהן ג׳נין וקלקיליה הצבא ערך פלישות צבאיות רצחניות ומנהל מסע מעצרים המוני עם כ־1,700 עצורים (נכון ל־14.11). במקביל, בכפרים ובקהילות החקלאיות שבגדה, הצבא והמתנחלים פועלים ללא הפסקה כדי להגביר את הלחץ במטרה לדחוק את התושבים והתושבות מאדמותיהם ולהאיץ את תהליך הטיהור האתני בחסות המלחמה.

חסימות דרכים, תקיפות של חמושים בסכינים, כלבים ונשק חי, הצתות והריסות מבני מגורים, שטחים חקלאיים ותשתיות מים וחשמל, גניבות, איומים ברצח, כניסה לבתים והשחתת רכוש — אלו השיטות בהן משתמשים המתנחלים והחיילים, תוך תיאום ושיתוף פעולה ביניהם. בחלק גדול מההתקפות לא ניתן לזהות אם התוקפים הם מתנחלים או חיילים, כאשר ההפרדה ביניהם, שהולכת ומטשטשת בשנים האחרונות, הגיעה לשיא חדש מאז תחילת המלחמה. יחידת "ספר המדבר" המורכבת ממתנחלים המגיעים בעיקר מ"מאחזי" התנחלויות, ידועה לשמצה במתקפות האלימות שלה על תושבי ותושבות הגדה המערבית מאז הקמתה ב־2020. מאז תחילת המלחמה היא מתוגברת על ידי חיילי מילואים שגויסו לצה״ל מתוך ההתנחלויות ל"כיתות הכוננות" וגם על ידי מתנחלים חמושים שאינם מגויסים. מיד עם פרוץ המלחמה החל צה״ל במבצע חלוקת כלי נשק למתנחלים, כשעד עכשיו נופקו יותר מ־3000 כלי נשק וכ־140 מקלעים, זאת לצד הקלות משמעותיות באישורי רישיון והחזקת נשק. עוד שרשימת היישובים הזכאים חסויה, גם בימי שגרה, מפרסומים של חברות נשק פרטיות ומשרדי עו״ד שעוסקים ברשיונות נשק עולה כי רבים מהיישובים האלו ממוקמים מעבר לקו הירוק. לכן בפועל משמעות ההקלות היא שמתנחלים יכולים להשיג נשק חוקי בקלות רבה יותר. מתחילת המלחמה דווח על עלייה חדה בבקשות לרשיון נשק, כשמספר הבקשות מאז ה־7.10 כבר הגיע לפי 5 מבכל השנה שעברה.

יותר מ־20 קהילות נאלצו לעזוב את בתיהן ואדמותיהן, חלקן באופן מלא ובחלקן נשארו משפחות בודדות שחוששות גם הן לגורלן. מדובר ב־160 משפחות שגורשו, שמונות מעל 950 נפשות, כשמתוכן יותר מ־350 קטינים — בשנתיים שקדמו למלחמה נעקרו 6 קהילות, שמנו כ־450 נפש. חלק גדול מהמשפחות התיישבו בשטח הגדה לאחר שגורשו מבתיהן ב־48', והן מתארות חווית נכבה שניה ושלישית שנכפית עליהן בחסות המלחמה.

כך, בואדי א־סיק ב־12.10 כנופיית מתנחלים וחיילים תקפו באכזריות תושבים ופעילים פלסטינים וישראלים שהגיעו לסייע לאחרונים מתושבי הכפר לפנות את בתיהם. המתנחלים והחיילים פעלו יחד והעבירו את הפעילים מסכת התעללות קשה שנמשכה שעות ארוכות וכללה מכות, איומים, השפלות ותקיפה מינית של אחד הפעילים הפלסטינים.

בבוקר ה־20.10, פלשו למקתל מסלם שבדרום הגדה המערבית חמישה מתנחלים לבושי מדים וחמושים. הם תקפו את אבי המשפחה שמתגוררת שם ודרשו ממנה לעזוב באותו היום. בערב הגיעו חיילים בג׳יפים צבאיים ואיימו על המשפחה שיירו בהם אם לא יעזבו באותו ערב.

ב־29.10, פלשו קבוצת חיילים לדו ג׳יבאס שבמחוז רמאללה, חלקם רעולי פנים, כשאחד מהם מוכר לתושבי הקהילה כמתנחל. הם ריכזו את כל הגברים בקהילה, לקחו להם את הטלפונים הניידים, צילמו אותם בוידיאו בו הם כפו עליהם לגנות את חמאס ודרשו מהם לקנות ולהניף דגלי ישראל בקהילה. זה קרה שבועיים לאחר שמתנחל חמוש הגיע לקהילה, כיוון רובה אל תושבים ואיים עליהם להישאר בבתים.

מדובר בהאצת תהליך טיהור אתני שמתקיים במשך שנים, תוך חלוקת עבודה בין כנופיות המתנחלים לבין כוחות הכיבוש הרשמיים. המשטר הישראלי, שלכאורה לא אחראי על פעולות הטרור המתנחלי אבל בפועל נותן להן רוח גבית ע״י העלמות עין עקביות, הגנה על המתנחלים וגם בלקיחת חלק פעיל בהתקפות. המשטר דואג להתנער מהן כשהן מתועדות ומעוררות ביקורת בקרב חלקים מהציבור הישראלי וברמה הבינלאומית. בו זמנית, מדינת ישראל מנהלת מדיניות של טרור מדיני ואפרטהייד ומקדמת טיהור אתני של נוכחות פלסטינית בשטחי C, באמצעות הפללת בניה, הרס תשתיות חשמל ומיכלי מים, הריסת בתים, נישול אדמות באמצעות הכרזה עליהן כשטחים צבאיים סגורים ושמורות טבע. במקביל, המדינה הישראלית מתחזקת את השליטה הצבאית במיליוני פלסטינים בגדה באמצעות מעצרים מנהליים המוניים ודיכוי כל מחאה, כולל באש חיה. כל זאת לצד המשך בניית התנחלויות רשמיות ע״י המדינה וחיזוק ההתנחלויות וה"מאחזים" ע״י בניית תשתיות, העברת משאבים וגיבוי צבאי. מאז 2022 המשטר הישראלי מנהל מתקפה מתמשכת על הגדה, שהפכה את שנת 2022 לקטלנית ביותר עבור פלסטינים בגדה המערבית מאז 2005, עם עלייה גם במספר הקורבנות הישראלים. שנת 2023 עמדה לשבור את השיא הרצחני הזה עוד לפני ה־7.10, וכעת המתקפה התפתחה למלחמה בעצימות נמוכה, עם יותר מ־300 הרוגים בגדה בשנה הנוכחית.

הטרנספר הזוחל של מסאפר יטא הוא דוגמא אחת לתהליכים אלו. בשנות ה־80' הוכרז אזור מסאפר יטא כ"שטח צבאי סגור" במטרה לגרש מהשטח את הקהילות שחיו בו במשך דורות, עוד מלפני 1948. ב־1999 ממשלת ברק גירשה כ־700 תושבים ותושבות והרסה 14 כפרים באותו האזור. עתירה לבג״ץ הובילה להקפאת הגירוש ואפשרה לתושבים ולתושבות לחזור לכפרים, עד לפסיקה משפטית חדשה. במאי 2022, לבקשת "ממשלת השינוי" של בנט־לפיד־מרצ־רעם, בג״ץ אישר טרנספר של יותר מ־1000 תושבות ותושבים והחרבת שמונה כפרים במסאפר יטא, מה שממחיש את תפקידו במתן לגיטימציה לפשעי הכיבוש הישראלי. כעת, מסאפר יטא היא אחד מהמוקדים של טיהור אתני ואלימות מתנחלים.

עימות בין הממסד הישראלי לימין הקיצוני

מאז כניסת ממשלת נתניהו והימין הקיצוני לתפקיד, הממסד הצבאי־בטחוני, בתיאום עם נתניהו ושר הבטחון גלנט, פעל לבנות מסלול עוקף לימין הקיצוני בממשלה, מתוך חשש להתערערות הסטטוס קוו של הכיבוש ומדיניות ״ניהול הסכסוך״. מפלגות הימין הקיצוני, בהובלת השרים בן גביר וסמוטריץ׳, נדחקו בכמה צמתים ממוקד קבלת ההחלטות "הביטחוניות״ בממשלה: כך היה כאשר נדחה פינוי ח׳אן אל־אחמר, בתגבור מבג״ץ, ובוטלה הפגיעה בתנאי האסירים הפלסטינים בגיבוי האיום בשביתת רעב המונית. בו זמנית, הימין המתנחלי והקיצוני הצליח להגיע להישגים במהלך השנה, כמו לגליזציה של ״מאחזי״ התנחלויות והבנייה הדוהרת בהתנחלויות, ביטול ״חוק ההתנתקות״ בצפון הגדה המערבית בסוף מרץ, ועוד.

העימות בין הממסד הישראלי ובין הימין הקיצוני ממשיך גם כעת, לאחר ניפוץ הקונספציה של הסדרת המצור בעקבות אירועי 7.10 והטבח המזוויע שחמאס ביצע ביישובי הדרום. האינטרס של הממסד הישראלי, גם בגלל לחצים מהמשטר האמריקאי, הוא לרסן כל אפשרות להתפרצות התקוממות פלסטינית בגדה המערבית. בממסד הישראלי היו מעוניינים לרסן את אלימות המתנחלים, ולא לפגוע ברשות הפלסטינית שמתפקדת כקבלן משנה של הכיבוש ומסייעת להנציח את הסטטוס קוו. לעומת זאת, בימין הקיצוני חותרים לעימות עם הרשות הפלסטינית, שהם מעוניינים בקריסתה, ומנצלים את ערפל המלחמה כדי לקבוע עובדות בשטח ולבצע פעולות להאצת הטיהור האתני הזוחל. כך למשל, בסוף אוקטובר סמוטריץ׳ התעמת עם גלנט לגבי העברת החזרי מס לרשות הפלסטינית בשווי מאות מיליוני שקלים, המיועדים גם לתשלום משכורות, כולל של מנגנוני הביטחון של הרשות שפועלים לדיכוי המחאות בגדה. לבסוף, הקבינט החליט להעביר לרשות את כספי המיסים בקיזוז הכספים המיועדים לעזה — בפועל שוד של 120 מיליון ש״ח מקופת הרשות. בעימות גלוי בין הרמטכ״ל ונציגי הימין הקיצוני, הח״כים צבי סוכות ולימור סון הר מלך, הרמטכ״ל התנגד לפגיעה ברשות משום שהיא מונעת הפגנות ומחאות בגדה. הרשות סירבה לקבל את הכספים, אם הממשלה לא תחזור בה מהקיזוז.

היבט נוסף לאינטרס של הממסד הישראלי בריסון ההתלקחות בגדה נובע מחשש מהתנגדות בציבור הישראלי, שחלקים נרחבים ממנו תופסים את הטרור המתנחלי בגדה כנסיון לקדם את האינטרסים המשיחיים של מפעל ההתנחלויות בחסות המלחמה, ובתור הבערה מכוונת של השטח. התבטאויות שנשמעות בהפגנות של משפחות החטופים מצביעות על פוטנציאל התחזקות הסנטימנט של מחאה נגד ההתנחלויות, כחלק מהביקורת על ממשלת נתניהו והימין הקיצוני, ביקורת שהתחזקה במהלך 10 החודשים של ה"מחאה הדמוקרטית". בנאומו של מאי אלביני בעצרת הרבבות, שסבו חיים פרי נחטף, אמר: "הממשלה היא קליפה ריקה וחלולה, אין לי אמונה שהממשלה תחזיר את החטופים… ממשלה שמחזקת התנחלויות ומחלישה את הפריפריות״. גם ארגונים מ"המחאה הדמוקרטית"

הביעו ביקורת על אלימות המתנחלים. החשש מפני התנגדות בציבור הישראלי, יחד עם האינטרס לשימור היחסים מול הרשות הפלסטינית ומול הלחץ של ממשל ביידן, הם אלה שאילצו את נתניהו לשלם מס שפתיים בדמות פגישה עם ראשי הההתנחלויות בגדה המערבית ו"גינוי" ציני של הטרור המתנחלי.

ההתנגדות למלחמה, הצורך בהתקוממות רחבה ומאבק

הרשות הפלסטינית ממשיכה למלא את התפקיד המשת״פי שלה בייצוב משטר הכיבוש בגדה, כעת גם בדיכוי המחאות נגד טבח הנקמה בעזה. כך, כוחות הביטחון של הרשות דיכאו באלימות, כולל באמצעות ירי חי, את ההפגנות הספונטניות שפרצו במספר ערים בגדה לאחר הפיצוץ בבית החולים אל־אהלי בעזה (17.10), שהרג מאות שנעקרו עקב ההפצצות הברוטליות של הצבא הישראלי. הזעם העמוק על הרשות מתבטא בססמאות המרכזיות של ההפגנות האלו: ״העם רוצה להפיל את הנשיא״ נגד מחמוד עבאס והרשות הפלסטינית, וגם, באופן מסוכן, ססמאות בתמיכה בחמאס, שנתפש ככוח המתנגד לכיבוש הישראלי ולכן כאלטרנטיבה לרשות המשתפת עמו פעולה.

לא הרשות — מדינת משטרה קפיטליסטית עוברית — ולא חמאס — השואפת למדינת הלכה קפיטליסטית סמכותנית — מציעות דרכים אפקטיביות להיאבק בדיכוי הברוטלי שהמשטר הישראלי, בגיבוי האימפריאליזם המערבי, כופה על ההמונים הפלסטינים. אך הפגנות הסולידריות ההמוניות מראות היכן קיים הכוח לשנות: ההפגנות ב־17.10 אילצו את מלך ירדן לבטל את פגישת הפסגה עם ביידן שהייתה אמורה להתקיים ביום למחרת בהשתתפות נשיאי הרשות הפלסטינית ומצרים. ההתפתחות של ההפגנות באזור אילצה את המשטרים בירדן ובטורקיה להחזיר את שגריריהם, וכעת המשטר הישראלי חושש שגם מרוקו תצטרף ותחזיר את השגריר שלה. תחת הלחץ הגובר שמפעילים ההמונים על המשטרים באזור המקיימים קשרים אסטרטגיים עם ישראל בחסות האימפריאליזם האמריקאי, סעודיה נדחפה להודיע על הקפאת שיחות הנורמליזציה עם ישראל.

נגד סכנת הנכבה השנייה המאיימת על ההמונים הפלסטינים בעזה ובגדה, נחוץ מאבק המוני, משני צידי הקו הירוק, שישים סוף למלחמה להנצחת המצור, הכיבוש והדיכוי הלאומי, סוף למאסר המוני של פלסטינים, כולל ילדים, במשפט צבאי וללא משפט. יש לבנות מחדש תנועה המונית מול ממשלת "המחדל" של נתניהו, לרבות דרך סרבנות מחאה נגד מתקפת הנקם וצעדי שביתה, כחלק ממאבק לדמוקרטיה, לשוויון, לרווחה וביטחון אישי לכול. דרושות הפגנות ושביתות מחאה פלסטיניות, נוסח ״שביתת הכבוד״ של מאי 2021, כחלק ממאבק המוני משני צידי הקו הירוק. מול אלימות המתנחלים והימין הקיצוני, הטרור המדינתי והדיכוי הצבאי נחוצה גם התארגנות במסגרת המאבק להגנה עצמית, כולל באמצעות ועדות הגנה חמושות ונבחרות שיתארגנו על בסיס דמוקרטי וחוצה קהילות.

מול המשך מעגל הדמים, האובדן והשכול, דרוש פתרון שורשי על בסיס הבטחת זכויות שוות לקיום, להגדרה עצמית ולחיים בכבוד, במסגרת מאבק לשינוי סוציאליסטי באזור.