דרום תל אביב נהפכה בשבת האחרונה (2.9) לזירת קרב. כפי שקרה באותה העת גם בנורווגיה ובשווייץ, ובשבועות האחרונים בין השאר בשוודיה, בקנדה ובגרמניה, אירוע יחצנות פרובוקטיבי עבור הדיקטטורה הטוטליטרית של נשיא אריתריאה איסאייס אפוורקי הצית התנגשות עם יסוד של מלחמת אזרחים בקרב הקהילה האריתריאית בין מתנגדי המשטר לבין תומכיו. משטרת ישראל, שבחרה להתעלם מהתרעות מפורשות ומביטול ההיתרים לאירוע במדינות אחרות, הגיבה למהומות ולהתנגשויות בשיטות של דיקטטורה: ירי באש חיה. כפי שהסביר בשעות הראשונות מ״מ מנהל מערך הטראומה במרכז הרפואי איכילוב, אייל חשבייה, "יש עשרות רבות של פצועים. חדרי הניתוח מלאים בפצועים מאוד מאוד קשים. אופי הפציעות — ירי בכל חלקי הגוף, בטן וחזה". פצועים נוספים פונו לוולפסון, שיבא ואסף הרופא.

ממשלת נתניהו–בן גביר, הממשיכה לארח את שגרירות אריתריאה ולקיים קשרים צבאיים עם הדיקטטורה, והנושאת באחריות להחמרת שורת משברים חברתיים, לרבות בשכונות דרום ת״א, קפצה על ההזדמנות ללבות שנאת זרים נגד קהילה ענייה, מדוכאת ומשוללת הכרה חוקית לצורכי "הפרד ומשול", ובהתאם לדף המסרים של הקמפיין הפופוליסטי הימני למען "ההפיכה המשפטית". כך מבקשת הממשלה באופן ציני להצטייר כאבירת הביטחון האישי של האוכלוסייה היהודית בדרום ת״א המוזנחת, בעוד שכביכול העתירות לבג״ץ הנציחו מצוקות חברתיות. כאילו שהעתירות נגד ממשלות נתניהו בעבר הוגשו כדי לחסום בדיקת בקשות מקלט והשקעה מסיבית בתשתיות, בדיור, בפרנסה וברווחה.

נתניהו ובן גביר כבר מנצלים את ההזדמנות להסתה גזענית ולאיומי גירוש. עשרות מהקהילה האריתריאית הוכנסו למעצר מנהלי — כליאה בלא משפט או הצגת אישום וראיות, ובפועל ללא הגבלת זמן. ישיבת שרים מיוחדת בהובלת נתניהו החליטה להעביר עצורים למעצר מנהלי לאחר שהתברר שלמשטרה אין ראיות להציג בבית המשפט שימנעו את שחרורם. נראה שחלק מהמפגינים נעצרו באקראי וחלקם נעצרו בבית החולים. עד כדי כך, ששופט המעצרים הטיח בנציגי המשטרה כי "אין לכם דו״ח פעולה, קצין החקירות אמר: 'לכו לבית חולים, תעצרו אריתריאים פצועים'" (3.9). כפי שנאמר בקריאת התארגנות המחאה של העובדות הסוציאליות 'עו״סות דמוקרטיה' וארגון הסיוע לפליטים 'א.ס.ף', השימוש במעצרים מנהליים "לא סביר ושייך לדיקטטורות אפלות, כמעט כמו זו שממנה ברחו אותם מבקשי מקלט שכעת כלואים בתא המעצר" (5.9).

האיום המחודש בכליאה וגירוש המוניים של הקהילה שסומנה כשעיר־לעזאזל מושמע בעת שדוקטרינת הביטחון האישי של שר המשטרה בן גביר נחשפת בכל תחום כפארסה מסוכנת. השבחים שחילק למשטרה על תצוגת התכלית של ירי בתושבים שנדחקו לתחתית החברה הקפיטליסטית הישראלית מציבים איום חוצה־קהילות.

"פסטיבל התרבות" שאסור היה שיתקיים

בבוקר שבת החלו הפגנות ואירועי מחאה בקרב הקהילה האריתריאית בדרום תל אביב. מאות ממתנגדי המשטר האריתריאי צעדו לאולם אירועים במתחם יד חרוצים, בו נועד להתקיים "פסטיבל תרבות" שהפיקה שגרירות אריתריאה. ההתנגשויות עם תומכי המשטר, שהצטיידו גם הם במקלות, היו חריפות.

אירועי ה"פסטיבל" שעורכות שגרירויות אריתריאה ברחבי העולם נועדו לקדם תעמולה של המשטר בפזורה האריתריאית, לצייר כלפי פנים תמונה של אהדה מצד הגולים, ולגייס כספים עבור הדיקטטורה. ב"מסיבות" מושמעים דברי הסתה כלפי מתנגדי משטר כ"משתמטים" ו"משת״פים".

המהומות וההתנגשויות בתל אביב ובערים אחרות בעולם הן קודם כול פועל יוצא של אלימות הדיקטטורה הטוטליטרית של אפוורקי. הזעם והמרירות הגיעו לשיא בקרב מי שנמלטו מזוועות משטר האימים, בהן גיוס ללא הגבלת זמן לצבא, תנאי עבדות ורדיפה רצחנית, ונאלצים לפגוש בנציגי המשטר מארגנים מפגני הסתה ואיומים בארצות בהן ביקשו מקלט. במלחמת תיגראי בשנים האחרונות בצפון אתיופיה, המשטר האריתריאי חבר למקבילו האתיופי, וגיוס האוכלוסייה למלחמה רק הוסיף לטראומות ולזעם בקרב מתנגדי המשטר. חלקם הקימו בשנה שעברה את תנועת "בריגדת נהמדו" ברחבי הפזורה האריתריאית סביב קריאה למאבק מאורגן נגד הדיקטטורה ומכונת התעמולה שלה.

המשטר הטוטליטרי רודף את מתנגדיו מחוץ לגבולותיו ומקיים יחסי תלות ואיומים בקרב קהילות הגולים, למשל: איום על שלום המשפחה שנשארה באריתריאה, גביית "מס הכנסה" מעובדים גולים השולחים כסף לאריתריאה, גביית תשלום על שירותים קונסולריים ומניעתם כצעד ענישה בפועל או כאיום. תומכי המשטר משמשים כמלשינים ובריונים של אפוורקי. בהקשר הזה, מקוממת כשלעצמה הדרישה ממתנגדי המשטר "להפגין בצד" ולאפשר לקיים כסדרו את אירוע ההסתה של הדיקטטורה, המייצג גם איום על ביטחונם האישי.

האירוע בישראל אמור היה להתקיים למרות דרישת 7 כנסיות של הקהילה האריתריאית ועמותת זכויות מבקשי מקלט אריתריאים לבטלו, כולל פנייה ישירה למשטרה המתריעה על ההסתה מצד השגרירות ועל ההיתכנות הגבוהה לאלימות, כפי שאירע בערים נוספות בעולם. התוצאה הצפויה מראש לא הפריעה למשטרה להיות מופתעת, ושם הודו כי לא צפו את "רמת האלימות", ופתחו בירי.

אין ספק שקטטה המונית בין אוהדי כדורגל ישראלים בדרום ת״א לא הייתה מפוזרת באש חיה. יד המשטרה, ודאי תחת בן גביר, קלה על ההדק כשמדובר בתושבים משוללי הכרה חוקית ושאינם יהודים. זוהי הפעם הראשונה מאז אוקטובר 2000 שהמשטרה מבצעת ירי חי במפגינים בתוך הקו הירוק. אומנם לא מדובר באש צלפים קטלנית כפי שאירע באותם אירועי דמים שגבו את חייהם של 13 מפגינים, אולם עצם הפתיחה באש חיה מציבה תמרור אזהרה חמור מפני הפעלת אמצעים כאלה גם כלפי חלקים נוספים באוכלוסייה בעתיד, לרבות במסגרת מאבקים חברתיים. החלטת מח״ש לחקור את הירי אינה ראויה לאמון — חקירה רצינית של הדיכוי המשטרתי הברוטלי במקרה הזה, כמו גם בהפגנות "צדק לרפאל" ובאירועי מחאה נוספים צריכה להתבצע על בסיס עצמאי בידי ארגונים חברתיים וארגוני עובדים ועובדות.

"הגענו לישראל כי אנחנו לא יכולים לחיות במדינה שלנו, כי אין שם דמוקרטיה, כי הדיקטטור דורך על כולם", סיפרה בבכי מבקשת מקלט לאתר 'שיחה מקומית' בזמן ששוטרים השליכו רימוני הלם לידה. "בגלל זה באנו לכאן, אבל לא נותנים לנו מקלט. המשטרה וישראל בצד של הדיקטטור. השתמשו נגדנו בנשק". מבקש מקלט אחר הוסיף כי "זעם של שנים התפרץ. הכעס על השלטון, על התומכים פה, אבל גם על המצב שלנו כאן, שלא בודקים את בקשות המקלט שלנו".

הקפיטליזם הישראלי ואריתריאה

השלטון הברוטלי של אפוורקי והפשעים שהוא מבצע החלו מאוד מהר לאחר עצמאות אריתריאה מהכיבוש האתיופי בתחילת שנות ה־1990. זה לא מנע ביקור של אפוורקי בישראל לקבלת טיפול רפואי, וכינון יחסים דיפלומטיים. אף שהיחסים התערערו בשנים האחרונות, הברית על כנה. אריתריאה — אחת משתי מדינות אפריקאיות בודדות שאינן מכירות רשמית במדינה פלסטינית — מספקת לישראל, לפי דיווחים בינלאומיים, בסיסים צבאיים חשאיים מול חופי תימן, וישראל מספקת לה נשק וכספים.

המשטר האריתריאי גם מרוויח בעקיפין מסירוב ישראל לבדוק בקשות מקלט. הכרה במי שברחו מרדיפה ועבדות באריתריאה כפליטים, כפי שקורה בחלק מהמדינות הקולטות, תביך את המשטר האריתריאי, ואילו תומכי המשטר, המשמשים בחלקם כזרועו הארוכה נגד המתנגדים, יתקשו יותר במצב כזה להצדיק בקשת מקלט, מה שיחליש את אחיזת המשטר האריתריאי. כך, אלפי מבקשי מקלט עוזבים בשנים האחרונות לקנדה ולמדינות אחרות בהן מתאפשרת לפחות בדיקה כלשהי של בקשות להכרה בפליטים ופליטות שנמלטו על נפשם. כתוצאה מכך, שיעור תומכי המשטר בקהילה בישראל גדל.

מדיניות אי־הסדרת הסטטוס החוקי של מבקשי המקלט בישראל משותפת לכלל הממשלות הקפיטליסטיות האחרונות, כולל זו של בנט–לפיד. מדיניות "ההגנה הקבוצתית", המונעת זמנית גירוש משיקולי יחסים בינלאומיים, מיושמת כדי למנוע בדיקה פרטנית של בקשות מקלט, משיקולים לאומניים. המשמעות של מלחמת ההתשה של מדינת ישראל נגד מבקשי המקלט, כולל נגד אלפי ילדים וילדות שגדלו כאן כל חייהם ונותרים משוללי זכויות יסוד ותחת איום פוטנציאלי בגירוש, היא גם ליבוי שסע אתני, טיפוח עוני וניצול כוח עבודה זול.

ברסלר מתייצבת נגד המאבק בדיקטטורה

מהבמה בקפלן בת״א בהפגנה השבועית של תנועת המחאה הדמוקרטית הכריזה שקמה ברסלר, דוברת "מטה המאבק": "אני רוצה להודות לשוטרים שהיום מצאו את עצמם שוב משלמים מחיר כבד על ההזנחה של ממשלת נתניהו. לכאוס שהיה היום בתל אביב יש אחראי. ב־2018 היה הסכם שהיה יכול להשיב את מרבית האריתריאים ונתניהו חזר בו מההסכם בגלל גזענים כהניסטים". ברסלר, בהתאם לקו הפוליטי הממסדי, הפרו־קפיטליסטי, שהיא מייצגת, מתייצבת לצד המשטרה שפתחה באש חיה על מפגינים לא חמושים ומסמנת באופן גזעני את עצם קיום הקהילה האריתריאית בישראל כבעיה, לרבות מתנגדי הדיקטטורה האריתריאית, שברסלר מבכה על שלא "הושבו"!

קודם כול, מחיר ההזנחה רשום על שמו של כל שלטון ההון הישראלי. דבר שני, מה שקרה ב־2018 הוא סיכול הניסיון של נתניהו לכלוא ולגרש את מבקשי המקלט מאפריקה, לא בזכות בג״ץ אלא בזכות מאבק רחב, בו לקחה חלק גם תנועת מאבק סוציאליסטי, ששילב כוחות בין תושבים מבקשי מקלט וישראלים בדרום תל אביב ובנגב.

המאבק ב־2018 קרא להשקעה בקהילות ובשכונות, לעצירת הגירוש וגם לעצירת דחיקת תושבים בלחץ יוקר המחיה ורווחי טייקוני הנדל״ן. לאחר שתוכנית הגירוש המקורית ל"מדינה שלישית" באפריקה קרסה בלחץ המאבק, נתניהו נדחק לרגע לתפור הסכם עם נציבות הפליטים של האו״ם, שלכאורה אמור היה לאפשר "עזיבה מרצון" של 16 אלף מבקשי מקלט למדינות באירופה ובצפון אמריקה, ולספק סטטוס תושבות ארעית והיתרי עבודה ל־16 אלף נותרים דאז (ראו: "תוכנית הגירוש המקורית בוטלה, המאבק לא הסתיים", 3.4.2018). נתניהו זיגזג והתקפל תחת לחץ מימין. אותו הסכם גילם נסיגה מאיום הגירוש בכפייה, אף שנעטף בהסתה והיה כרוך בהיבט של "פיזור", בחלקו כפוי, של קהילות מבקשי המקלט. לא נלוותה להסכם תוכנית למענה מקיף לצרכים הכלכליים והחברתיים של תושבים ותיקים וחדשים. אז, כמו עכשיו, מדיניות הממשלה, וגם עיריית ת״א–יפו, המשיכה לטפח "הפרד ומשול", משבר יוקר מחיה, מצוקות כלכליות וג׳נטריפיקציה.

ההתנגשויות בדרום ת״א ממחישות את הנחיצות, מבחינת מעמד העובדים והעובדות בחברה, במאבק עקבי למען דמוקרטיה, כולל נגד ירי במפגינים, נגד מעצרים מינהליים, נגד התכחשות לבקשות מקלט ונגד החזקת קהילות שלמות כנתינים משוללי הכרה חוקית וזכויות.

גורמי ה"מרכז־ימין", בעלי ההון והגנרלים המובילים כיום את קו ההנהגה בתנועת המחאה הדמוקרטית מקדמים יחס סתירתי ומוליך שולל לגבי דמוקרטיה ומגינים על הסטטוס־קוו החברתי של קפיטליזם, כיבוש, דיקטטורות ו"הפרד ומשול" בין א.נשים עובדים ועניים. המאבק לדמוקרטיה של ממש הוא חלק ממאבק חוצה־קהילות למען פרנסה, ביטחון אישי, דיור והשקעה חברתית, נגד משטרי דיכוי בשירות אוליגרכיות, ולמען שינוי סוציאליסטי חוצה־גבולות, שיכלול שליטה דמוקרטית במשאבים במטרה להבטיח חיים בכבוד ורווחה לכל הקהילות.