אלפים הפגינו במוצ״ש האחרון מול בסיס הקריה בתל אביב, במקביל להמשך הסלמת מלחמת־הנקם של ממשלת נתניהו־בן גביר־גנץ שעברה לשלב חדש ומדמם אף יותר — עם שילוב בין הפצצות מהאוויר לפלישות קרקעיות לרצועת עזה.

זה המוצ״ש השלישי ברציפות בו מתקיימת במקום מחאה, למרות הוראות פיקוד העורף האוסרות על התקהלות בגוש דן. גם במוצ״ש האחרון, בדומה לדיווח שפירסמנו בשבוע שעבר, אלפים הגיעו להפגין ב־2 מוקדי מחאה שונים על רחוב קפלן: בעד עיסקת שבויים, ובמוקד קטן יותר של כמה מאות, בדרישה להתפטרות נתניהו. במקביל התקיימו הפגנות בעד שחרור החטופים ומחאות על "המחדל" של הממשלה בקיסריה, ירושלים, חיפה, באר שבע ואילת.

בהפגנה בתל אביב עלו הפעם, באופן הרבה יותר מובהק ביחס להפגנה במוצ״ש שלפני כן, גם קולות בעד הפסקת אש. עשרות שלטים עם הדרישה להפסקת אש מיידית הונפו בשולי ההפגנה בעד התפטרות נתניהו.

ההפגנה עצמה אורגנה, בהמשך לשבועות שלפני כן' על יד התארגנות "מחדל 23'" המורכבת מגורמים ממסדיים מה"מרכז־ימין". הקריאה החיונית להפסקת אש עמדה למעשה בסתירה לסדר היום הלאומני של "מחדל 23". רוב הדוברים המזוהים עם ההתארגנות דרשו גם בהפגנה האחרונה בעיקר להחליף פרסונלית את נתניהו ולהמשיך את המלחמה בלעדיו ובהובלת שותפיו ל"קבינט המלחמה", גנץ, אייזנקוט וגלנט. סדר היום הלאומני שלהם בא לידי ביטוי גם בסיסמאות דוגמת ״ביבי מחבל בביטחון ישראל״, ״כל העם יודע, ביבי הוא פושע״, ״נתניהו זה חמאס״, שהיו דומיננטיות בהפגנה.

אך יחד עם זאת, כאמור, נוצר בהפגנה אגף שסירב לצדד בהמשך המלחמה ודרש לעצור את האש. זה קרה על אף החששות המוצדקים שעלו מקרב המפגינות והמפגינים מתקיפות פיזיות ואלימות משטרתית. חלק ניכר מהשלטים בעד הפסקת אש היו באנגלית; כנראה גם במטרה להגיע לתקשורת בינלאומית; אבל המסר פנה בבירור גם לחברה הישראלית.

פעילי ופעילות מאבק סוציאליסטי הגיעו להפגנה עם השלט "לעצור את האש עכשיו — עסקת חילופי שבויים כוללת. לבנות מאבק בממשלת המחדל, בדיכוי ובעוני". בשטח ניסינו, במידה האפשר בנסיבות המורכבות של ההפגנה הזו, לפתח שיחות עם המפגינות והמפגינים על הדרך לבנות את המאבק. הצענו גרסה מודפסת של התוכנית שלנו לעצירת המלחמה: "לא למתקפת הנקם, לעצור את ההפצצות, להיאבק לפתרון שורשי".

יומיים אחרי ההפגנה, נתניהו ניסה באופן שקוף לעשות דה־לגיטימציה לקריאה להפסקת אש — "קריאה להפסקת אש היא קריאה לישראל להיכנע לחמאס, לברבריות, לטרור. זה לא יקרה" — שעה שהיא צוברת תאוצה, על רקע המחאות ברחבי העולם, אל מול הזינוק הקטסטרופלי במימדי ההרג בעזה והחרפת המשבר ההומנטרי בבתי החולים וברחבי הרצועה.

"משטרת בן־גביר"

בתחילת ההפגנה במוקד המחאה הקטן יותר, ניידת משטרה קראה לעבר המפגינים והמפגינות להתפזר ונענתה בצעקות: משטרת בן־גביר! לא רק שהפגנה לא התפזרה אלא שהצומת נחסם לתנועה ואילצה את המשטרה לסגור את ציר התנועה מעברו השני.

עוד לפני כן, המשטרה נאלצה לשנות את ההחלטה שלה לאסור את קיום המחאה מול הווילה הפרטית של משפחת נתניהו בקיסריה. הניסיון של המשטרה לאכוף מדיניות של "איסור על קיום הפגנות בנושאים פוליטיים, מדיניים, או ביטחוניים בתקופת מלחמה" לא צלח במקרה הזה הודות ללחץ ציבורי נגדי בחברה הישראלית.

מבחינת המשטרה הכוונה לאסור על הפגנות היא המשך של ביטול הכנס של ועדת המעקב נגד המלחמה בחיפה, יומיים לפני כן, ושל הדיכוי האלים של שורה של הפגנות ואירועי מחאה נגד מתקפת־הנקם של ממשלת נתניהו בחיפה, בטייבה ובאום אל־פחם. המדיניות האנטי דמוקרטי של המשטרה בראשות בן גביר, צריכה להיתקל בהתנגדות עזה בכל מקום.

הממשלה משתמשת במה שקרוי "דוקטרינת הלם" כדי לדכא התנגדות למלחמה כשעל הפרק העברת חוקים שיעצימו את הרדיפה הפוליטית ויחמירו עונשים עד לכדי שלילת אזרחות למי שנחשדים ב-"תמיכה בטרור" או ב-"צריכת תוכן שמעודד לטרור", ואף תקנות שיאפשרו למשטרה לבצע ירי חי על מפגינים שחוסמים צירי תנועה.

'אתם יכולים לירות בנו, אנחנו לא מפחדים' — כך צעקו המפגינות.ים בתל אביב אל עבר השוטרים שניסו לפזר אותם בזמן שהם רצים לעבר הכניסה של בסיס הקריה, שעה שהתקיימו בו פגישה של נציגי מטה משפחות החטופים עם נתניהו, עם שלטים של 'הפסקת אש עכשיו' וקריאות של "עסקת שבויים עכשיו".

"כולם תמורת כולם"

בהפגנה של משפחות החטופים, שנערכה במקביל כמה מאות מטרים משם, וגם במהלך היום לקראת הפגישה עם נציגי הממשלה, נקראו סיסמאות רבות דוגמת ״נגמר הזמן, תחזירו את כולם״, ״להחזיר אותם עכשיו״ וכן סיסמאות כנגד ממשלת נתניהו: ״ממשלת הדמים, תחזירו את החטופים״.

בלילה שלפני ההפגנה הצבא הישראלי הסלים את מלחמת הנקם נגד תושבות ותושבי עזה עם מתקפה צבאית משולבת מהאוויר ומהקרקע. תושבי עזה סיפרו כי התקיפות באותו הלילה היו הקשות ביותר מתחילת המלחמה.

בשעות שלפני כן התפרסמו בתקשורת דווקא דיווחים על התקדמות לקראת עסקת שבויים, והפלישה הקרקעית נתפסה על יד משפחות החטופים כמה שעלול לטרפד את העסקה ואף לסכן את חיי יקיריהם. על הרקע הזה, מטה משפחות החטופים הודיע על החרפת צעדי המחאה עד שגלנט ונתניהו יסכימו להיפגש איתם. בהודעת המטה נכתב כי המשפחות מצפות מנתניהו ומגלנט "להסתכל לנו בעיניים ולתת תשובה ברורה לשאלה אם החרפת הפעולה הצבאית בעזה מסכנת את שלומם של 229 החטופים".

בפגישות, שהתקיימו לבסוף, המשפחות דרשו לראשונה עסקת שבויים על בסיס השחרור של ״כולם תמורת כולם״ כשהכוונה היא לשחרור של אלפי אסירים פלסטינים שנכלאו, במרבית המקרים, בגין התנגדות למשטר הכיבוש, בשטחים. למעשה עם התרחבות המחאה למען שחרור החטופים, הדרישות של המשפחות מהממשלה הופכות להיות יותר קונקרטיות, והן מתחברות גם לקריאות להפסקת אש מיידית.

ברור שבעבור חלק ממשתתפי המחאה למען החטופים הישראלים, עצם הקריאה לעסקת שבויים והפסקת אש מיידית לא עומדת בסתירה להמשך המלחמה נגד תושבי רצועת עזה, לאחר שעסקה כזאת תצא לפועל. אבל הקריאה בכיוון הזה קוראת תיגר על סדר היום של הממשלה ושל צמרת הצבא, שכאמור מסרבים בתוקף לכל הפסקת אש, ולמעשה גם מקדמים עכשיו את הרעיון כי ניתן לשחרר חטופים בפעולה צבאית ללא שום עסקה.

לכן חשוב לחזק ולחדד את הקריאה לעסקת שבויים והפסקת אש מיידית בהפגנות הבאות באמצעות חיבור שלה להתנגדות לפלישה קרקעית, להמשך הפצצות ברצועה ולמלחמה עצמה — שמטרתה היא לארגן מחדש ולהנציח דיקטטורה של מצור, כיבוש, עוני ודיכוי לאומי קיצוני המושלטת על מיליוני פלסטינים. את המסרים האלה צריך לשלב בבנייה מחדש של תנועה המונית מול ממשלת "המחדל" של נתניהו, לרבות דרך סרבנות מחאה נגד מתקפת הנקם וצעדי שביתה, כחלק ממאבק לדמוקרטיה, לשוויון, לרווחה וביטחון אישי לכול.